שלום אסתר א׳:כ״א

וייטב הדבר בעיני המלך והשרים כי ראו שדבריו צודקות ובדעת דבר אז עם היות שממוכן קטן שבשרים ויחיד בפני רבים והיה מהראוי שיחקור וידע המלך מפי חכמיו ויודעיו אם יאמרו כלם כמוהו ויסכימו כעצתו עכ״ז הודיענו הכתוב כי עשה המלך כדבר ממוכן ולא פנה אל השרים האחרים כמדובר זה דעתי יצחק.

אמנם מבארי המגלה אמרו דרך אחר על מה בטח הרשע הזה להשיב אל המלך קודם שיגלו חבריו היותר קרובים אל המלך דעתם בדין זה ואמרו כי אלו הז׳ ראי פני המלך היו יושבים ראשונה במלכות קודם שימלוך עליהם ולכן כיון שמתחלה היו שרים וחשובים ע״כ בטח במלך שלא יקפיד בזה עכ״ל. ואני אומר כי לזה ענה ואמר לו אדוננו המלך אתה אמרת כי בטוב ההתבוננות יתבונן שהמלכה לא מרדה בצד מה יען שלחת למענה ביד הסריסי׳ ולכן שאלת כדת מה לעשות אשיבך ואומר לך כי לא על המלך לבדו עותה כשמיאנה ולא באה כי על השרים עותה על אשר לא עשתה מאמרך כי כבודך כבודם וראוי להם לחוב על כבודך ועל כן קם ואמר דבר זה שם בפני כולם למען לא יבקשו לה זכות מאחריו וז״א ויאמ׳ ממוכן לפני המלך והשרים אשר יספיק במה שיאמר ויאמ׳ ממוכן תמות כי יצא וכו׳ ממה שהאריך הכתו׳ דברי׳ לכאור׳ לבלי צורך אינו אלא להודיענו כי שם פניו הרשע הזה לנגדה ויאמר למלך אתה חושב כי לא עותה וחטאה ושתי אלא לך לבדך לא כן הוא כי במרוד בך מרדה על כל השרים ועל כל העמים וחייבים כלם כא׳ לדרוש כבודו ועלבונו. כי יצא דבר המלכה כו׳ להבזות בעליהן שתאמרנה להם למה לא חששתם בכבוד מלככם ומה היא גדולת מלך זה כי גזר להביא לפניו את ושתי ולא באה ועשתה כרצונה והצליחה והיום הזה בעצמו תאמרנה את דבר המלכה לכל שרי המלך כי אפילו לנשים הגיע עלבון המלך וחששו על כבודו לכן אם על המלך טוב. ע״כ אמנם הם אמרו כפי דרכם כי להיותו שר וחשוב לפני מלך מלך עליהם ע״כ השיב ואמר אתה נתת התנצלות על מיאונה על אשר שלחת בעדה ביד הסריסים והשרים אין ראוי שישגיחו אל זה כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהן ולא יאמרו טעם מיאונה על ששלח להביאה ביד הסריסים אלא יאמרו המלך אחשורוש שלח להביאה ולא באה ולא יזכרו סבת עכובה מלבא ואין צריך לומר כי בהאריך הזמן עליה לבעליהן יספרו ויעלימו מעיניהן סבות עכובה אלא והיום הזה כלו׳ בזה היום הן בעודן הנה תאמרנה ולא באה וכו׳.

ובשם הרי״ט ז״ל אומ׳ כי היום בעצמו הוא מה שתאמרנה הלא זכרתם יום פלו׳ שלא החשיבה המלכה למלך וכו׳. או יהיה גזרת כתוב והיום הזה מ״ש בסופו וכדי בזיון שתאמרנה להם כדי לכם הבזיון והחרפה הזאת ששלח וכו׳. אם על המלך טוב כלו׳ שורת הדין נותן להמיתה ככל אשר אמרתי מבלי שנשקיף לשאול עצה ממך אמנם בחק המוסר ויראתך עלינו שאלנו ממך רשות וז״א אם על המלך טוב ויראה בעיניו טוב הדבר אשר אמרתי יצא דבר מלכות מלפניו ולא תקרא עוד מלכה כי אם ושתי כלו׳ כיון שלא באה בכבודה כמלכה לפניו תבא עתה כא׳ מן השוק וז״א ולא יעבור רשעותה ורוע פעולותיה שלא לבא אלא שתבא בבזיון ובקלון ולזה קראה ושתי ולא מלכה. ואחרי היותה לפניך מלכותה כלו׳ שם המלכות אשר היא לא זכתה שתקרא מלכה כמ״ש יתן המלך וישים שם זה לרעותה הטובה ממנה שתהיה טובה מצד ראותה מה שנעש׳ לושתי

או ולא יעבור ישוב אל מ״ש ויכתב בדתי פרס ולא יעבור הכותב כי אם כה יאמר הרגו את ושתי על אשר שלח לה המלך שתבא ולא באה ולא יסיים ויאמר ביד הסריסים אלא סתם ולא באה וז״א ולא יעבור אשר לא תבא. או יאמר אפילו שירבו עליה מתחננים לבקש על נפשה מלפניך אל יכנסו דבריהם באזניך אפי׳ שתבא לפניך ולזה יש ביעבור אתנח ואשר לא תבוא הוא ד״א כלו׳ ויכתב רשעתה וענשה ולא יעברו דברי אחור מצד המתחננים. ומ״ש שתבוא לפניך גם עתה שמע בקולי איעצ׳ אשר לא תבוא עוד לפניך אלא ומלכותה יתן המלך לרעות׳ אשר תהיה טובה יותר ממנה ואולי כיון בעצה זו שלא תבוא לפניו לפי שלא יביט אל יופיה ויכמרו רחמיו עליה אלא אמ׳ לו ומלכותה יתן המלך לא׳ מהעומדות לפניה ולמדה ממנה דרכי צרכי המלוכה וז״א הטובה ממנה.

ונשמע פתגם וכו׳ כי רבה היא כי משמש כמו אעפ״י כלו׳ ישמע בכל מלכותו אע״פי שהמלכו׳ גדולה ודחוק הוא כי מלת רבה יחזור אל כוללו׳ ארצות המלכות או יחזור כי רבה היא אל הפתגם כלו׳ ישמע הפתגם בכל המלכות לפי שלא היתה ראויה שתמות ועכ״ז המיתוה לזאת הסבה ישמע הפתגם או כי רבה ישוב לושתי וה״פ ונשמע פתג׳ המלך ומאמרו לא ישוב אחור כי רבה היא המלכה ועכ״ז נהרג׳ בעבו׳ שמרדה ומזה ודאי ימשך כי כל הנשים יתנו יקר לבעליהן כי כאשר תשתרר האשה על בעלה מפני שהיא בת מלכים אף הוא ישיב לה הטובה את מושתי ועל אשר לא שמעה בקול המלך נהרגה:

וייטב הדבר בעיני המלך והשרים בעבור שהעצה כוללת לכולם וקבל המלך מאמרו אבל לא בסדר שאמר שהוא אמר ומלכותה יתן ואחר שיקח אחרת ונשמע פתגם והמלך עשה להפך כי בתחלה שלח ספרים להיות כל איש שורר בביתו ואחר הדברים האלה גזר שיבקשו לו נערות ולכן אמר כדבר ולא אמר דבר וכו׳: